טיול ראשון של סוף שנת הקורונה
שנת הקורונה האחרונה אופיינה, לפחות אצלי, בחוסר חשק מוחלט לצאת ולטייל. בהתחלה הפחידו אותנו שמגפת הקורונה מדבקת ומסוכנת, אחר סגרו אותנו בבתים, אחר הרשו לנו ללכת עד 1קמ’ מהבית, אחר 5 קמ’, אחר אסור היה להתקהל, ועוד ועוד. מרוב איסורים והפחדות, הרגשתי שהכי טוב בבית, ואם לא רק בבית, אז ממש קרוב לבית. הביטוי ביתי הוא מבצרי הפך מקלישה [ולא קלישאה, תיקון של האקדמיה ללשון] למוטיב קיומי מובהק של כל התקפה.
בחודש מרץ, כשהקורונה אצלנו כבר שנה, תוכנן סיור בלוגרים לאזור של מועצה אזורית מנשה. הסיור נדחה מספר פעמים, ושמחתי על כך, כי פתאום נשמע לי מוזר הרעיון של לצאת לסייר עם קבוצת אנשים שהם לא הקפסולה שלי, להכיר מקומות ואנשים חדשים. לאט לאט עם חלוף הזמן, ההרגשה והמחשבות שלי השתנו. החיסונים נכנסו לחיינו באופן פעיל, וכשנקבע התאריך הסופי של הסיור, וראיתי שאהיה כבר חודש אחרי החיסון השני (נגד הקורונה), הייתי כבר מאושרת לקראתו.
הסיור התקיים מעט לפני פסח, והיה משמח מאד, לפחות בשבילי. כולנו היינו מחוסנים, והיה מרגש לפגוש חברות קרובות, שבשל הקורונה לא יכולנו להיפגש ולטייל, והנה זה קורה, והחיים שהורגלנו אליהם בעבר, אט אט שבים למסלולם. הסיור עצמו היה מרתק ביותר, הכרתי מקומות חדשים ומעניינים ואנשים שהאהבה שלהם למקום ולמה שהם עושים מדבקת. בנסיעה של כשעה שעה וחצי ממרכז תל אביב מגיעים לאזור מלא בכל טוב ואני שמחה להכיר לכם חלקים ממנו.
מועצה אזורית מנשה
הסיור נערך במועצה האזורית מנשה, מועצה שהיא בהרכבה מיקרו קוסמוס של אוכלוסיית המדינה: יש בה קיבוצים, מושבים, ישובים כפריים, תושבים יהודים, ערבים, חילונים ודתיים. 80% משטחה הם מרחבים פתוחים, המאפשרים טיולים והנאה מהשטח הפתוח. המוטו של המועצה הוא החיבור לשכנים – בתוך הישובים וביניהם, דאגה לאזרחים, דאגה לשותפות ביניהם ולשוויון, לכיבוד האמונות של כל הקהילות וכל אלו בעזרת קיום של שיח רב דורי ותרבותי.
במשך כל הסיור יכולנו להרגיש את הרעיונות האלו של המועצה, המקומות בהם בקרנו הדגישו את רעיון הכבוד ההדדי והשוויון וכמובן את ההערכה לתרבויות השונות. אני הרגשתי שיש כאן המון אופטימיות, הבנה שיש עוד דרך ארוכה, אבל יש מקומות שכבר מסמנים את הדרך. דוגמה לכך הוא בית הספר היסודי השיתופי “גשר על הואדי”, שהוקם בכפר קרע, ולומדים בו ילדים יהודים וערבים.
זה קישור של המועצה שבו תמצאו פרטים רבים על מה ניתן לעשות באזור: מועצה אזורית מנשה
רוח שתות
התחלנו את הסיור שלנו בחווה חקלאית בכניסה לקיבוץ גן שמואל. זו חווה לגידולי תותים ופירות יער, שבימי הקורונה החלה במשלוחים לבתים פרטיים. חווה שדוגלת בקיימות, נגישות, גידולים אקולוגיים וידידות לסביבה. אילן שמעוני, הבעלים, מעסיק בה בין השאר עובדים קבועים עם צרכים מיוחדים, ומהמקום הזה יוצאים אנשים שמחים. אני בטוחה שזו היתה הכוונה הראשונית של אילן, שהגיע לפיתוח החווה ממשבר אישי, שהמקום החזיר אותו ואת משפחתו לחיים שמחים ובעלי משמעות. בשנתיים הוקמה החווה, שמושתת על חקלאות ללא כימיקלים מרעילים, חקלאות אקולוגית וביולוגית, שמזמינה את המבקרים בה לגעת באדמה ובתוצרת שלה. העובדים עם הצרכים המיוחדים מגיעים מבית אקשטיין והעבודה כאן עוזרת להם לצאת לחיים עצמאים בקהילה. בעקבות הקורונה החלו לשלוח את התוצרת של החווה וכן תוצרת חקלאית מהסביבה, שגידולה תואם את הרעיונות הירוקים של אילן, לבתי הלקוחות. השיווק הזה מאד הצליח והוא ימשיך לעת עתה.
יש במקום אזור קטיף שמונגש לנכים, שבו ניתן לקטוף תותים:
קטיף תותים:
עוד מהתוצרים שניתן לקטוף ולרכוש במקום: פירות יער, דבש, תמרים, פירות הדר שונים:
באתר שלהם ובדף הפייסבוק תוכלו להזמין כרטיסים, שכוללים גם את הקטיף, וכן תמצאו שם את כל הפרטים לגבי זמני הגעה:
אתר החווה: רוח שתות , דף הפייסבוק: רוח שתות בפייסבוק .
קיבוץ עין שמר
המשכנו לקיבוץ עין שמר, למספר מתחמים חוויתיים, ולפחות בשביל אחד מהם, הסטודיו ליוגה אני מקווה לחזור. אני מניחה שבפעם הבאה שאגיע לעין שמר אשב לי בנחת בצל העצים ואלגום בעוד יותר נחת כוס קפה משובח בעגלת הקפה, דבר שלא הספקתי הפעם הזו, אספר לכם מדוע בהמשך.
חצר ראשונים
לחצר ראשונים התוודעתי כבר לפני כעשר שנים, כשהגעתי למכירה של קרן שביט: קולאז’ סייל בעין שמר . זכרתי שזה מקום נהדר לטייל בו, ממש גן עדן לילדים, אבל גם למבוגרים. בחצר יש מוזיאון קטן שמשמר את חיי הקיבוץ ואנשיו. מסבירים כאן איך חיו מקימי הקיבוץ ואיך הם פעלו. יש סרטים קצרים, תמונות מאלבומים אישיים, תצוגה מתמדת ופעילות חוויתית לכל המשפחה. בפעילות לומדים איך אפו אנשי הקיבוץ לחם, איך הם כיבסו ואיך הקימו אוהלים. ניתן לערוך סיור מודרך בעגלת טרקטור פתוחה ברחבי הקיבוץ ולהגיע לסככת הטרקטורים עתיקים.
מבנים משומרים של ראשוני הקיבוץ:
הדגם של חצר ראשונים במוזיאון:
יש במקום מגוון פעילויות ואירועים במשך כל השנה, למשל אירוע גדול שמתקיים בחג השבועות, רק צריך לבדוק את כל הפעילויות מראש.
האתר של החצר: חצר ראשונים , דף הפייסבוק של המקום: חצר ראשונים .
מקום של יוגה
אחרי הפעילות בחצר ראשונים, הובלנו באוטובוס הפתוח למקום של יוגה, שם השתתפתי בשיעור קצר מדי ומהפנט. שעור שהזכיר לי כמה אני אוהבת ומתגעגעת ליוגה, וכמה כולנו זקוקים להפסקה של התכנסות ושלווה, לפחות פעם ביום – יומיים.
בחדר האוכל של ילדי ראשוני הקיבוץ, פתחה הני סטודיו מרווח ומזמין ליוגה, סטודיו שמארח מורים שונים ומעניק מגוון שיעורים. לצידה של הני ישב יותם אגם, גם הוא מורה ליוגה ומלחין. שניהם העבירו לנו שיעור קצר ומענג של תנוחות בסיסיות, ישיבה ונשימה. אם הייתי גרה באזור זה היה מקום המפלט שלי מהעולם. מקום שבאים אליו כדי להתנתק ולא רוצים שהזמן שנמצאים בו יחלוף. למי שלא יודע מה זה יוגה, ורוצה להכיר יש לו כאן הזדמנות פז. למי שמכיר וגר באזור – אל תהססו להגיע.
פרטים על שיעורי התנסות, לוח פעילות ומורים אורחים תמצאו באתר ובדף הפייסבוק – אתר מקום של יוגה , דף הפייסבוק: מקום של יוגה .
עגלת הקפה cawe
ליד הסטודיו של היוגה, קרוב לכניסה לקיבוץ, נמצאת עגלת הקפה cawe. יש שם קפה טעים מאד – ככה סיפרו חברותי (כל אלו שלא שחיפשו אקשן ולא רצו להירגע, כמוני בשעור היוגה), סנדביצ’ים, עוגות ועוגיות. העגלה פועלת שם כבר שנתיים, והיא פעילה כל יום מ – 07-17, בשישי עד 12:30ובשבת היא סגורה.
מוסך הטרקטורים ומסילת רכבת אלונים
חלק נוסף שבו אפשר לסייר הוא במוזיאון הטרקטורים, שהוא מוסך ענק ובו מגוון טרקטורים משומרים היטב ופעילים, שחלקם מראשית ימי הקיבוץ. יש פה גם מכוניות אספנות, כמו זו שבתצלום. יש כאן ציוד חקלאי מראשית ימי הקיבוץ, מנועים עתיקים, תחנת קמח, תחנה למיפוי חיטה ועוד. על חלק מהטרקטורים ניתן לשבת, אך לצערי, אי אפשר היה להיכנס למכוניות.
בקצה הקיבוץ נמצאת מסילת הרכבת, שאת חלקה (כ1 קמ’) שיחזרו בקיבוץ ואף ניתן לנסוע עליה. הטורקים בנו מסילת רכבת באזור השרון, לכיוון חדרה, מסילה שהתחברה בסוף לרכבת העמק. לטורקים אזלו עתודות הפחם, בימי מלחמת העולם הראשונה, והם כרתו את כל יער האלונים הגדול שהיה ביער השרון (יער של עלוני תבור שהשתרע בין אזור נחל הירקון ונמשך למרגלות הכרמל). בעצי האלון שכרתו השתמשו הטורקים להסקת הקטרים. צילמו אותי מצלמת את הקטר והמסילה המשוחזרת:
האמן מוחמד סעיד כלש – גלריה אראבסק
המשכנו לכפר קרע, כאן נמצא הבית והגלריה המפוארת של אמן הקליגרפיה הערבי מוחמד סעיד כלש. זה היה ביקור סוחף חושים אצל מוחמד שהוא אמן בינלאומי, יוצר מקורי, איש רב פעלים (למד בצעירותו יהדות אצל הרב עובדיה יוסף), שעבודותיו מוצגות במוזיאונים, בתערוכות, במסגדים ובאוניברסיטאות שונות בעולם. מוחמד כלש הוא איש דורש שלום, שזו חוויה מרעננת ומלמדת לשמוע אותו מספר על אומנותו ומשנתו. מוחמד כלש מפסל בעץ, ויוצר תמונות פסיפס.
מוחמד כלש מספר לנו על אומנותו וטל רז, שליוותה אותנו בסיור, מוסיפה הסברים מרתקים משלה:
מוחמד משתמש בפורניר שמתחבר ללוחות עץ ויוצר כך שכבות, בטכניקת האינטריסיה. זו טכניקה לעיבוד עץ, המשתמשת בחתיכות עץ מסוגים שונים, בעלי צורה, צבע ומרקם שונים, ומהם הוא יוצר תמונת תבליט דמוית פסיפס עם אשליה של עומק ותלת ממד. הוא עובד גם עם זכוכיות, גם איתן בשיטות מסורתיות. מוחמד סיפר לנו שטכניקות העבודה שלו הן מערב אירופאיות, אותן למד מהייקים שחיו בתל אביב. כיום הוא האמן היחידי בארץ שמומחה לשיטת העבודה הזו. העבודות של מוחמד כלש מכילות מסרים סימבולים שקשורים ליהדות – לאיסלם ולנצרות. הן מכילות משפטים של אחווה ושלום. לכל עבודה הוא מסביר, יש מסר שונה.
אצל מוחמד כלש כובדנו עם קפה מיוחד במינו, לטענתו הקפה בושל במשך יומיים. בדרך כלל מוזגים כוס אחת ומעבירים אותה בין האורחים, אך בגלל הקורונה זכינו כל אחד לכוס משלו. מוחמד מזג מעט מאד מהקפה והזהיר אותנו מראש שטעם הקפה הזה איננו רגיל. הייתי חייבת לטעום ממנו, וודאי לאור ההסבר הזה, אבל תארתי לעצמי שאני לא אוהב את טעמו, מה שאכן קרה. קפה לאמיצים בלבד 🙂
טל רז סיפרה לנו על עמותת מרבד ירוק, עמותה העוסקת בדו קיום ערבי יהודי, עמותה שפועלת בואדי ערה וכפר קרע נמצא גם הוא בתחומה. העמותה עורכת שיתופי פעולה בנושאים חברתיים, כלכליים ותרבותיים, ובמסגרת הפעילות בה טל לקחה אותנו לביקור באראבסק ואני מודה לה על כך. שמחתי להכיר אומן כל כך מיוחד ואני שמחה לספר עליו.
מוחמד כלש מעביר הרצאות וסדנאות קצרות או ארוכות, ליחידים ולקבוצות. את הפרטים תוכלו לברר בטלפון: 050-5655531.
פרטים על טל רז תוכלו למצוא באתר שלה: תכשיט של טיול .
פרטים על טיולים, סיורים ואירועים באזור תמצאו באתר של העמותה: מרבד ירוק .
טיול בקציר וארוחה במערה
מכפר קרע נסענו לגבעה ירוקה בישוב קציר, שנבנה על רכס אמיר (400מ’ מעל פני הים) שנמצא בדרום הכרמל.
פעמוני הרוח שנבנו במקום:
הגענו לטיול במשעולים שנמצאים מול הישוב, ויש בהם מסלולים קצרים ונעימים ביותר, בתוך חורש טבעי יפייפה. במקום יש מגוון של עצים ופרחים, ובכל צעד מגלים שם הפתעה אחרת כמו פסלים סביבתיים שנוצרו שם כפעילות קהילתית וסביבתית של הישוב קציר. טיילנו במשעול ציפור. בקרנו במצפה דור והסתובבנו בין הפסלים, הפרחים, עצי זית והאלון.
במסגרת הטיול הגענו למערה ואכלנו בה ארוחת צהריים קלה וטעימה מאד. את הארוחה הכינו העובדים של “קפה טוב”, שהסניף הקרוב שלהם נמצא בבית החולים ‘שערי מנשה’. קפה טוב היא רשת של בתי קפה חברתיים, ולה 6 סניפים. ברשת מועסקים אנשים עם צרכים מיוחדים והם מקבלים שם הכשרה מקצועית וגם הכנה לחיים עצמאיים. בתי הקפה מציעים מגשים מוכנים, אבל יש להם גם סניפים פעילים, כמו בבית החולים שערי מנשה, וקבלנו המלצה חמה מאד להגיע למקום ולשבת שם.
פרטים על הרשת תמצאו פה: קפה טוב .
חוכמת המעגל – טלי גאון
הטבע אינו משאיר ברירה/ טלי גאון
אוויר פסגות, ריח ים / צעדים על אדמה תחוחה
הרוח- גלים גלים על שדה שיבולים / ריח הגשם הראשון וטפטופו על החלון
קרני השמש השוקעת מבעד לעננים / כלינת, רקפת, זחל זנב הסנונית
נחל מפכפך, חלוק נחל, אורניות / גזע עץ וכל העולם הצמרת
החיים מתחת לאבן בשדה / קול הרוח בערבי הנחל.
כמו מוזיקה וכמו חיבוק / כמו ריח תינוק וכמו ריקוד
גם הטבע אינו משאיר ברירה / אלא להירפא.
סיימנו את הסיור שלנו במקום מיוחד במינו בישוב קציר. הגענו לביקור בביתה של טלי גאון, ובעלה אייל. טלי היא אומנית מנדלות, מרפאה בעיסוק ומראשי המקימים של בית הספר המשולב יהודים וערבים – גשר על הוואדי , שנמצא בכפר קרע. גם היא ובעלה קשורים לעמותת המרבד הירוק וכן לעמותת יד ביד.
טלי ואייל נמנים על קהילת המארחים הביתיים, וביקור בבית שלהם, הסתובבות בו והנוף שנשקף ממנו הוא חגיגה לעיניים. לא צריך לנסוע לחוץ לארץ כשבארץ יש נוף כל כך יפה. טלי הסבירה לנו על העקרונות בהם בנו את ביתם בקציר – עקרונות של חיים ירוקים, חיסכון במשאבים של חשמל ומים ומציאת תחליפים ירוקים ובריאים לגוף. טלי היא אומנית, פסלת וכיום מתעסקת ביצירה של מנדלות ובריפוי בעיסוק.
מנדלה היא מילה בסנסקריט שפרושה – מעגל שמכיל מהות, והיא מייצגת את העולם. במרכז המנדלה נמצאת הבינדו – נקודה שמייצגת תנועה פנימה והחוצה. טלי הקיפה את עצמה ואת ביתה במנדלות יפייפיות והן משמשות אצלה, למעט היופי והרגיעה של המתבונן בהם, גם ככלי טיפולי. היא עורכת סדנאות מגוונות לזוגות, לנשים, לקבוצות קטנות. טלי ובעלה עורכים סדנאות והרצאות על אורך חיים אקולוגי. אנחנו השתתפנו בסדנה של ציור מנדלות שיתופי, וזו היתה חוויה מיוחדת במינה. משמחת ויצירתית ביותר.
נוף הנשקף מהבית של טלי גאון בקציר:
פרטים על האירוח הביתי של טלי ואייל וכן הזמה לסיור וסדנאות תמצאו פה: טלי גולן – חוכמת המעגל בקציר .
תודות
אני מודה ל מירב טלמור קאשי על האירגון המסור והאוהב, על הליווי הצמוד והחם של מיכל אברמוב, מנהלת תחום התיירות של המועצה האזורית מנשה ושל מדריכת הטיולים והאומנית טל רז. אני מודה להם על היום המרתק ועל ההיכרות עם אנשים מיוחדים במינם.
כאן תמצאו קישור לאתר של המועצה האזורית מנשה, ולחלק התיירותי שלה, ושם יש קישור להורדת אפליקציית wishtrip שבה יש מעל 30 אתרים ומסלולי טיול: תיירות במנשה ואפליקציית wishtrip .
הערות, תגובות
אשמח לשמוע את כל התגובות, הערות ושאלות שיש לכם.
האם עוררתי בכם את הסקרנות לבקר במקומות המיוחדים בהם ביקרנו?
האם יש מקומות אחרים שאתם ממליצים עליהם באזור הזה?
מזמינה אתכם להרשם לרשימת התפוצה שלי ולקבל עדכון על פוסטים חדשים:
ציפי היטבת לתאר את הסיור המהנה. גם אני מאוד התרשמתי ממאמציה של מועצה איזורית מנשה לשים בראש סדר העדיפויות שלה את שיתוף הפעולה בין כל התושבים ללא הבדל דת, גזע ומין. ללא ספק הדבר משפיע על יחסי השכנות הטובים הבאים לידי ביטוי בפרויקטים משותפים ומגוונים. בימים של קיטוב חברתי היה זה מחמם לב לראות שלא מדובר רק בהצהרות אלא בהרבה מעשים בשטח. זה נתן תקווה לחיים טובים יותר ולחיי שלום. מקווה לעוד הרבה סיורים כאלה.
תודה תמר, גם אני שמחתי מאד לראות שיש מקומות בארץ שחשובה להם השותפות ודו הקיום. מקווה מאד שיהיו עוד מקומות רבים כאלו. היה סיור מרתק ומרגש ואני מקווה שיהיו לנו עוד סיורים רבים ומהנים.