תמיד הייתי גם וגם.בעצם, אם לאמר את זה באופן נכון יותר, תמיד היו לי תכונות נשיות, וגם מה שנהוג לקרוא להן, תכונות גבריות. לדעתי כולנו ככה, גם הנשים שבינינו וגם הגברים.
זכרונות ילדות של גם וגם
בילדותי אהבתי לטפס: על עצים, על גדרות, ואפילו על בניינים. בבית הספר היסודי למדנו בכיתה עם הרבה בנים, והייתי משחקת איתם, ומתנהגת כמותם מידי פעם. רצתי איתם בשדות, וכמובן טיפסתי איתם על עצים. ביום כיפור היינו מתאספים כל הילדים, בבית הכנסת שבאוניברסיטת בר אילן. גרתי אז בשכונת רמת אילן, שהשכנה מול האוניברסיטה. מידי פעם היינו נכנסים לבית הכנסת, אבל מה שזכור לי הוא שגם היינו מטפסים על הגג של בית הכנסת הבנים והבנות. באביב, כשהחלו לפרוח הפרחים, היינו הולכים לשדות שהיו מסביב לשכונה. שדות פרא , עם שלל פרחים. היינו קוטפים את פרחים הנהדרים ושוזרים זרים של פרגים וחרציות. כולנו,הבנים והבנות שבחבורה. אף פעם זה לא הציק לאף אחד. היינו מאושרים. בנים שוזרים פרחים? זו תכונה שנחשבת נשית לא? אף פעם לא אספתי מפיות, או ניירות מכתבים כמו רוב חברותי. הייתי מסתכלת עליהן ולא מבינה למה זה מעניין. אהבתי לקרוא ספרים ולאסוף בולים! הצבעוניות של הבולים והמקומות הרחוקים שנגלו בהם, זה עניין אותי. בניתי אוהלים בבית, מתחת לכסא ולשולחן העבודה של אבא שלי. שם הייתי קוראת את הספרים שלי. קצת כמו רובינזון קרוזו. אבל גם אהבתי לשחק בברבי היפה שלי. ברבי שחומת עור, עם עיני שקד ושיער שחור כפחם. קבלתי אותה מהדודים באמריקה, שלשמחתי, דאגו, שאם כבר ברבי אז לפחות כושית. עם ההתבגרות התחלתי לאהוב מכוניות. להתעניין בהן, לחלום איזו מכונית תהייה לי כשאהיה גדולה. שנים חלמתי על גולף GTI אדומה. עם השנים הפנטזיה הפכה ליגואר ואם אפשר אז יגואר ספורט שחורה! תמיד שמחתי לנהוג על כל רכב שהציעו לי, אהבתי להרגיש את הנהיגה על רכב חדש שאני לא מכירה. גם היום, כשאני בחו”ל ורואה מכונית מדליקה, אני ישר מצלמת אותה, שתהייה לי מזכרת. (בסוף, אני קצת סינדרלה כי יש לי גולף אפורה כהה, שבה בחרתי מכל המכוניות ומכל הצבעים).
את המרצדס המדליקה הזו צילמתי בטיול לברלין:
תכונות אופי וג’נדר
יש לי אוסף תכונות, שנחשבות נשיות: אני אוהבת לפנק וכמובן להתפנק. אני אוהבת לקטר, להתלונן, להרגיש מידי פעם תלותית בבן זוגי, ולא תמיד עצמאית ויודעת הכל. אני מולטי טסקינג – מבצעת מספר פעולות במקביל, ואף פעם לא מתבלבלת. אני אוהבת לקשקש על שטויות עם חבורה של בנות, אוהבת לרכל ולדעת מה חדש בכל דבר. אני אוהבת אופנה, על כל מה שקשור בה. בגדים, נעליים תיקים, תכשיטים ועוד. אני וורבלית בצורה בלתי רגילה, יכולה לדבר שעות, על אוסף בלתי נדלה של נושאים, ועוד.
כשבגרתי, עם חלוף השנים, הבנתי שזה רק מה שנהוג לקרוא להן, תכונות נשיות וגבריות. הרי מי שהחליט שניתן לחלק את התכונות שיש לכל אדם לפי ג’נדר – נשי/גברי, עשה ועושה עוול לכולנו. נכון שנערכו, וימשיכו להערך, מחקרים על המוח, של נשים וגברים, ובהם ניסו ומנסים גם היום, לאפיין תכונות ששייכות לג’נדר מסויים.
מהנסיון אישי, כאמא, אני רואה הבדלים בין תומר הבן שלנו, לניצן הבת שלנו. ועדיין, אני יודעת, שבכולנו יש תכונות של שני המינים, ולכל אחד מאיתנו התכונות הללו נמצאות בדגשים גבוהים יותר ופחות. תלוי באופי, באישיות, בסביבה בה הוא חונך. אם חונכנו בסביבה שמרנית, התכונות הנשיות יושתקו בגברים, וההפך בחברה מתירנית יותר. כולנו גם וגם. לכולנו יש תכונות שמשייכים אותן לנשיות ולגבריות.
האם אישה שיש לה ראיה מרחבית מעולה (תכונה המשוייכת כגברית) היא יותר גבר, מאשה שאין לה את התכונה הזו ?האם גבר וורבלי מאד (תחשבו על פוליטיקאי מצוי) הוא נשי יותר מגבר אחר, הנחשב שתקן? יש לי ראיה מרחבית נפלאה. אני מגיעה לעיר זרה, מסתכלת על מפה, ומסוגלת לחזור מהזכרון למקומות שהייתי בהם פעם אחת בלבד. להסתובב איתי בקניון זה נפלא, אני זוכרת כל חנות היכן היא נמצאת, באיזה צד, באיזו קומה והאם החנות הזו חדשה, כי לא היתה שם בפעם הקודמת. לא הולכים איתי לאיבוד.
האם אני יותר גברית מנשית, בעקבות התכונות שסיפרתי עליהן? תסתכלו עלי:
נדע לקבל את עצמנו כמו שאנו, כולנו גם וגם
מצד אחד אני אישה עצמאית, אסרטיבית, ובדרך כלל אני יודעת מה אני רוצה. מצד שני אני מודה שיש לי חולשות מסוגים שונים, לומדת לא לפחד מהן ולבקש עזרה כשאני זקוקה לה. אני צוחקת כשמשהו מביך אותי וכשמשהו מרגש אותי אני בוכה. אני גם וגם תמיד הייתי. אני מקווה שגם הילדים שלי ידעו שזה טוב להיות גם וגם. אני מודה שבחרתי בבן זוג שהוא גם וגם, שמודע לכך.
אני מקווה שאתם מבינים, שלדעתי יום האישה זה לא היום הכי טוב שיש, בעיקר בשל כך שאנו חיים בעולם מודרני, אך לאישה אין בו שיוויון זכויות. לכן לחגוג את יום האישה זה למעשה לאמר שאנו מעלים למודעות נושא שיש עמו בעיה והבעיה לא פתורה. מקומנו, כנשים הוא 50% מהאוכליסיה בעולם, ואולם היחס אלינו עדיין לא שיוויוני. שיוויון זכויות, שברור מאליו שהיה צריך להיות פתור בימינו אלה. אני נוגעת בנושא הזה רק בנקודה הזו של התכונות. רק רציתי להבהיר שכולנו גם וגם. אולי כשכולם יבינו את זה, הדרך לשיוויון תהייה קלה יותר ומובנת יותר. מכיוון שאני אף פעם לא אתן את ידי להריסת מסיבות, אלא ההפך, אז אני מברכת את כולנו ביום אישה שמח. את הנשים שביננו בקבלה ואהבה של התכונות הגבריות שלהן, ואת הגברים שביננו, באהבה וקבלה של התכונות הנשיות שלכם!
תגובות, הערות
אשמח מאד לדעת מה אתם חושבים על הנושא שהעלתי כאן.
האם הזדהתם עם הנושא?
עם מה הזדהתם?
האם אתם חושבים אחרת ממני?
מקסימה. ככל שאני קוראת יותר אני אוהבת יותר.
כתבת מקסים
התחברתי לכל מילה. מרגישה שתיארת אותי הכי טוב שאפשר
הי דורית היקרה, איך אני שמחה שאת מגיעה אלי מידי פעם וקוראת ואוהבת!!!
איזה כיף לי אנונימית יקרה!! שמחה שהצלחתי לגעת, ושלא רק אני חושבת ככה על העולם שלנו.
נפלאה. בהחלט מצאתי קווים ותכונות משיקות ובכל אדם יש את השניים.
גם אני כילדה הייתי יותר על עצים ופחות עם בובות. העלית בי זכרונות…
איזה יופי ציפי ! אהבתי את סיפורי הילדות – זה תמיד מרתק וישר דמיינתי אותך יושבת מתחת לשולחן של אבא 🙂 אחלה פוסט מלא רגש וגם עוצמה והשלמה. אהבתי.
מקסימה שאתה. כמה יפה ונכון,אישי ומייצר הזדהות. שמחה ששיתפת, מקווה ומאינה שיגרום ליותר אנשים ליהנות מהתכונות הנשיות/ גבריות שבהם, העיקר שנהיה מאושרים. יום האישה שמח אישה מדהימה.
ציפי .. הפוסט מקסים נעים להכיר עוד ועוד.. דרכו. פוסט עם המון רגש.
ציםי יקרה
אני אתחיל ואומר שכתבת פוסט נפלא ומרגש.
אני חושבת שאיזנת כאן בצורה נהדרת כל נושא אפשרי שאפשר להגיד עלינו הנשים ובכלל על עצם היותנו אישה בעולם הזה. בעידן הזה. אהבתי לקרוא על הילדות שלך ועל האיזון שיש בך שתיארת בצורה כל כך יפה, בין האישה שבך לתכונות היותר גבריות שבך.
כמו שלקחו לנו את יום האם אני חייבת להודות שגם ביום הזה עולה בי יותר תסכול משמחה בדיוק בגלל מה שכתבת בפוסט…
אם עד היום יש "יום מיוחד" לנו הנשים כנראה משהו בכל זאת לא עובד עדיין בתחום הזה. הפמניזם אולי חזק אבל עדיין לא מספיק…..ממש לא מספיק.
אני יכולה להגיד לך שכאישה, כל יום עבורי הוא יום האישה.
לחגוג כל יום את היותנו. נשים. בכל המובנים שיש בכל החזיתות ובכל ההתמודדויות.
כי אין עלינו בכל מקרה. עם יום האישה ובלעדיו 🙂
הי רויטל, מלא תודה! היה לי חשוב להראות שכולנו גם וגם, אחרי הכל, ומכאן הכל צריך להתחיל! ואני חושבת שאולי קצת זכינו, בכך שהיתה לנו ילדות של עצים וטיפוסים!
הי עדית, זה ככ חמוד שמיד דמיינת אותי, זה היה חלק ממני. עד היום השולחן והכסא קיים אצל הורי, בבית אחר, במתחם אחר, פחות אינטימי מפעם, אבל הזכרונות שלי קימים איתם. אני חושבת שאת מאד מבינה את הערך של חפצים שהולכים עמנו לאורך השנים, של הזכרונות שמלווים עימם. השנים הביאו עימם השלמה, וידיעה שבעולם הקטן שסביבי אני אשפיע, וזה גם הרבה! תודה על התגובה הכיפית!
ליאת, מקסימה ומרגשת! תודה על התגובה, ובאמת שאני מקווה שיחשבו על הנושא הזה, על הדמיון והשווה, כי זו הדרך לדעתי להפיכת החיים של כולנו לנעימים וטובים יותר. לאהוב אחד את השני בשל היותנו אדם, אנוש, ולא גבר/אישה. למצוא את הטוב והיפה בכולנו. סופש רגוע ואוהב!
מיכל מלא תודה!! הכתיבה חושפת, זה משהו שכנראה תמיד היה בי, והכתיבה היא חלק מחיי, ממה שאני. שמחה שאני מצליחה לגעת! סופש נפלא!
תמרי היקרה והמקסימה. כתבתי לך, ואני אכתוב את זה שוב: התגובות ממך חשובות לי מאד! לוקח לי זמן לעכל ולחשוב, כי אני כותבת מאד מלב ומאד אסוציאטיבי. המחשבות כמעט נשלפות ממני, והעריכה נעשית לעיתים אחרי יום יומיים מהכתיבה. אז זה ככ חשוב שאני מבינה שאני מצליחה לגרום להזדהות ולאמפטיה עם המחשבות האישיות שלי, שנשלפות ממני, ויוצאות בעצם באופן רגשי יותר מאשר ממחשבה מסודרת וערוכה. אני מאד מעריכה את החשיבה שלך וההסתכלות המושכלת על הדברים, ואת המסכנות הככ חכמות. תודה על הכל!!
היי, מכירות רק מהפייסבוק…את כותבת נפלא…מרגישה שממש תארת אותי בילדותי…גם וגם…לפני כמה ימים היה לנו בבית שיח בנושא האם נכון/צריך לקיים את יום האשה…ולמה ? הייתה בי הרגשה שכן מכוון שאנחנו עדיין מאד רחוקים משיוויון בין המינים…משכורות..יחס…ואולי יש כאלה שבאמת מרגישים צורך להאדיר את היום הזה למענן…אבל ביננובכולנו יש גם וגם ואין נכון או לא נכון(לדעתי)…והכל בסופו של דבר בעיני המתבונן ומי אתה בוחר להיות…והחשוב שלכל אחד מאתנו יהיה טוב במי שהוא בוחר להיות…
הי ענת. קודם כל תודה רבה על המחמאה 🙂 דבר שהי, אני גם מאמינה מאד בגם וגם וגם שכל אחד צריך להחליט ולבחור ולהרגיש טוב עם מה שהוא. אני יודעת שכשלעצמי, הדעות שלי מעט התמתנו עם חלוף השנים, והיום אני לא לוחמת, מה שפעם אולי היה כן. אבל, אני מאד פמיניסטית, בעיקר בגלל שאין ברירה. עד שהמצב לא ישתנה, עד שנשים לא יהיו באמת שוות. אז נמשיך להקים עמותות, להכריז על ימים, להילחם במי שמטריד אותנו, ולדעת שפעם, פעם הכל ישתנה, לטובתנו.